פרוליה 60 מ"ג - Prolia 60 mg

מתוך ויקיתרופות
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Banner.jpg





תבנית:תרופה/פרוליה 60 מ"ג - Prolia 60 mg

מידע נוסף לרופאים
לצפייה במידע מורחב לרופאים יש להיכנס לחשבונך. אם אינך רשום הכנס להרשמה לרופאים ואנשי מקצועות רפואיים.

תוכן עניינים


מידע נוסף

Prolia ‏(Denosumab) Prolia היא נוגדן הומני אשר נקשר באופן סלקטיבי ובאפיניות גבוהה לחלבון RANK Ligand. באופן זה, פרוליה מחקה את מנגנון ההגנה הטבעי של העצם ומביאה לעיכוב בהתפתחות, תפקוד והישרדות של אוסטיאוקלסטים.

מן הספרות

Prolia נבדקה במחקרים במעל 10,000 נשים בגיל המעבר הסובלות מאוסטיאופורוזיס או צפיפות עצם נמוכה.

  • במחקר ה FREEDOM נמצא ש Prolia מקטינה באופן משמעותי את הסיכון לשברים בעמוד השדרה ומחוצה לו, כולל בירך.
  • טיפול ב Prolia במשך 6 שנים הביא לעליה פרוגרסיבית בצפיפות העצם בכל אתרי בנית העצם.
  • לא היה הבדל משמעותי בסך תופעות הלוואי, בתופעות הלוואי החמורות ובשיעור הפסקת ההשתתפות במחקרים בין נשים שקיבלו Prolia לנשים שטופלו באינבו.
  • אין צורך בהתאמת מינוני פרוליה למטופלות עם הפרעה בתיפקוד הכליות או למטופלות מעל גיל 65.

דרך המתן

Prolia ניתנת בזריקה תת עורית מדי חצי שנה (Denosumab 60mg/1ML) ההזרקה תעשה ע"י אדם המיומן לכך, המזרק מגיע מלא ומוכן מראש להזרקה.

Prolia מאושרת במשרד הבריאות לטיפול בהתוויות הבאות:

Postmenopausal osteoporosis: Treatment of osteoporosis in postmenopausal women at increased risk of fractures. Prolia significantly reduces the risk of vertebral, non vertebral and hip fractures. Cancer Induced Treatment Bone Loss in Men with prostate cancer: Treatment of bone loss associated with hormone ablation in men with prostate cancer at increased risk of fractures. In men with prostate cancer receiving hormone ablation, Prolia significantly reduces the risk of vertebral fractures.

מאמרים:

  1. Deal C. Nat Clin Prac Rheumatol. 2009;5:20-27
  2. Cummings SR. et. Al N Eng J Med 2009; 361: 756-766
  3. Miller P et al. Bone 2008; 43: 222–229
  4. Brown JP et al. J Bone Miner
  5. ResKendler DL et al. J Bone Miner Res 2010; 25: 72–81 2009; 24: 153–161
  6. Bone HG et al. J Clin Endocrinol Metab 2008
  7. Prolia PI as approved by MOH June 2011
  8. Kendler DL et al. Osteoporos Int 2010; 21: 837–846